נחל שילה 

ואדי אל מע'סל, המתחיל מאות מטרים מתל שילה, הוא אחד מערוציו העליונים של נחל שילה, מהגדולים בנחלי השומרון. לאורך הנחל סומן מסלול טיול, המקשר בין צומת שילה ובין צומת עלי, ושבילים נוספים המאפשרים טיול של כחצי יום בנופי השומרון. מהחניון נרד מערבה, דרומית לכרמי הגפנים של הישוב שילה ונמשיך לאורך אפיק הנחל, הנקרא גם ואדי מוסא.

עד מהרה מתחלפים כרמי הגפנים במטע זיתים, ואילו במדרונות הטרשיים שולט נוף בתה של סירה קוצנית ושרידים מעטים של עצי חורש ים-תיכוני.
כ- 600 מ' מנקודת ההתחלה, באזור קצה מטע הזיתים, נראית מערה בולטת ללא עניין מיוחד. בקרבת המערה נמצא שילוט הכוונה המפנה אותנו למכלאת צאן ובורות אגירה. כאן נמצא בור מים יפה בגדה הצפונית, ולצידו שקתות עתיקות. הירידה לבור אפשרית אך מסוכנת ולא מומלצת.
תעלות איסוף מי נגר מנקזות את מי הגשמים לבור, למרגלות הסלעים הסמוכים. לצד הבור גדל גם עץ ערבה קטן.
אם פיספסנו את הבור, קצת אחריו נמצאת מערה בולטת נוספת בגדה הצפונית, ובינה לבין הערוץ נמצאת טרסה בנוייה – המקום שימש כמכלאת צאן.
בצידו השני של הערוץ (מדרום), נמצאת ח'רבת א-רפיד, אתר עתיקות עם שרידים מעטים בלבד על פני השטח.
נמשיך בירידה באפיק הנחל, ונגיע לצומת שבילים ירוק-כחול. גם כאן הוצב שלט הכוונה, המפנה ימינה בסימון הכחול לגבעת הראל ואתרי הביקור בה. אנו נמשיך במורד הנחל (למעוניינים בכך, ראו פירוט אפשרויות נוספות להלן).
בגדה הצפונית בולט סלע שנותק מהמצוק ומזכיר עמוד סלע. אם ישחק לנו המזל, נראה כאן (או בהמשך המסלול) צבאים ושפני סלע. מנקודה זו הולך האפיק ונעשה קניוני עם מצוקים נמוכים וציוריים, ושביל ההליכה הופך לשביל צר ולעיתים טרשי. ברקע נראה הר גבוה ובפסגתו קבוצת עצים ואנטנה. זהו ג'בל טרוג'ה (רום 812 מ'), ובפסגתו נמצאת שמורת שייח' זיד.
אם נקפיד ללכת באפיק, נגיע בנקודה מסויימת לפינה יפה בה נראות שכבות סלע דקיקות וצפופות המקשטות את אפיק הנחל. בהמשך הדרך, יוכלו חדי העין לזהות פתח מערה חצובה במצוק בגדה הצפונית – ייתכן כוך התבודדות של נזירים בתקופה הביזנטית, או מערת קבורה שחציבתה הופסקה.
נמשיך במורד הערוץ, ובמפגש ערוצון היורד מהגדה הדרומית, נפגוש דרך עפר המגיעה ממורד הנחל. מכאן ועד לנקודת הסיום, ההליכה היא רובה ככולה בדרך עפר. נמשיך לאורך דרך העפר, כ- 700 מ' עד לעין מוח'יבר. בגדה הדרומית אפשר לראות צניר מאורך במצוק.
עם סוף הקטע המצוקי, נראה משמאל (מדרום) לאפיק את אזור עין עוז (עין מוח'יבר), שעבר פיתוח במהלך שנת 2006 וניכר בחורשת העצים סביב המעיין (ובימי שישי, גם ברכבים החונים באתר).
זהו אחד ממעיינות השכבה הקטנים של האזור, הנובע מתוך מערה קטנה עם שפע שרכי שערות שולמית. בקרבת המעיין נחפרו שתי בריכות מלאכותיות, העמוקה בעומק 1.7 מ' והרדודה יותר בעומק כמטר, וכן נשתלו עצים והוצבו שולחנות פיקניק ופחי אשפה. כמו כן הוצב באתר שלט עם שמו החדש – עין עוז, ע"ש הראל עוז בן-נון, שנרצח בפיגוע ביצהר ב- 1998 (על שמו גם מאחז גבעת הראל הסמוך). מעל למעיין נמצא מטע שקדים.

חשוב לזכור כי המקום אינו אתר רחצה מוסדר, ואין בו שירותי הצלה – הרחצה במקום היא באחריות המטיילים בלבד!

לצד המעיין נפגוש שוב את הסימון הכחול, שבא מגבעת הרואה וממשיך לכיוון צומת עלי. נרד בדרך המסומנת כחול ונמשיך בה עוד כ- 600 מ' עד לצומת הכניסה ליישוב עלי (מעט אחרי המעיין יש פיצול דרכים. דרך הרכב עוברת לגדה הימנית – המזרחית – של הערוץ ופוגשת דרך העולה למאחז גבעת הראל, ממנה ניתן להגיע גם לצומת עלי ולתחנת הדלק. ברגל ניתן ללכת גם ישירות לכיוון צומת עלי – הנראית מהמעיין). יש לתאם את הגעת הרכב לנקודה זו.

חירבת עוף'
מדרום מזרח לשכונת הראה נמצאת כיפה קטנה ויפה שבראשה נמצאת חירבת אל עוף'.
בכיפה שפע של בורות מים (שלמרבה הצער ריקים) וכמה מערות קבורה עתיקות חצובות בסלע.
באביב הגבעה מתמלאת בפריחה מדהימה בשלל צבעים וגוונים. את הציפורניות הסגולות תמצאו באדמה התחוחה שמתחת לעצי הזית והשקד הרבים שפזורים באזור, את הכרמליות הורודות על הטרסות וגלי האבנים ואת הסביונים הצהובים, הנוריות, הפרגים, הרקפות שעוד נשארו ועוד ועוד פרחים מפוזרים להם באזור. בשעות הצהרים מואיל להתעורר גם הצהרון המצוי (שמוכר בעיקר בכינויו "אירוס אחר הצהרים") ולפתוח את עלי הכותרת שלו לקראתנו.

על הכיפה יש עשרות עצי שקד שבתקופת הפריחה צובעים את בלבן-ורוד מדהים את האזור.
אם תשבו בשקט ותסתכלו היטב אולי תיראו את הצבי הארץ ישראלי, את חזיר הבר, את הקיפוד או חיות אחרות שמצויות באזור.
בראש הגבעה נמצאת קבוצת מבנים מתקופות שונות (שחלקם בנויים בבניה משנית- שימוש בחלקי מבנה- אבנים וכדו', מתקופה קדומה יותר לבניה) וסביבם פזורים הבורות, שסיפקו מים לתושבים.
במרחק כמה מטרים מהמבנה הראשי נמצאת גת לדריכת יין, אמנם לא חשופה עד הסוף אבל בהחלט אפשר להבחין בחלקיה השונים- בור דריכה בו דורכים בפועל את הענבים, בור שיקוע שבו הפסולת שוקעת והיין עצמו זורם אל הבור הסופי- בור האגירה.
ליד הגת יש מערה קטנה שאם נכנס לתוכה נוכל להגיע למעין חלון שנפתח אל אמצע בור המים שפתחו נמצא ליד הכניסה למבנה הראשי ומכוסה באבן גדולה, זווית שונה ומיוחדת להסתכל על בור.
ברחבי הכיפה פזורות פינות חמד של נוף ושלוה שכאילו נוצרו במיוחד לארוחה משפחתית בחיק הטבע.
(ציון וידאל)

ויקטור גרן, חוקר בריטי שטייל באזור לפני כ 140 שנה, מגיע לחירבת אל עוף' אך מציין שיש לחורבה שם נוסף:
"לאחר עלייה נוספת במשך עשרים דקות… הגענו אל ראש הר קטן שכולו מעובד מדרגות מדרגות עד פסגתו השטוחה. שם עומד "ולי" על שם עבד ארחמן אבו אל עוף, הוא מוקף חורבות כפר עתיק בשם חרבת ג'ראבה…"
(ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ – ישראל כרך חמישי : השומרון ).
אם כן, חרבת אל עוף, נקראת גם- חרבת ג'ראבה. השם 'גרבא' משמר את מיקומה של 'גרב', עירו של מיכה. בסמוך נמצא הר שעד היום מכונה "ג'בל ע'רבה" – שבתעתיק עברי פירושו 'גרבה'- וגם הוא משמר את מיקומו של הישוב גרב ששכן באזור. והנה, גרב זו, שוכנת ממש מעל "חאן לובאן" אשר בו ככל הנראה היה ביתו של מיכה, שפתו הייתה מצויה לעוברי דרכים.
(מדרשת הרי גופנא)

איך מגיעים?
יורדים לצומת עלי, פונים שמאלה ומיד ימינה לכיוון שכונת הראה, כשמגיעים לגבעה מחנים את הרכב ברחבה שליד ביתן השומר. יוצאים ברגל לכיוון דרום מזרח ועולים על הכיפה עד המבנים שבראשה. הטיול מחייב נשק ותיאום עם הרבש"צ.
המסלול מתאים למשפחות עם ילדים קטנים, אך ללא עגלות!

חאן לבונה
החאן נמצא במעלה הדרך התלולה והמפותלת המוכנה "מעלה לבונה" ליד הישוב מעלה לבונה. בחאן מעיין נובע, בריכת מים, אורווה גדולה, חצר ומבנה בכניסה.
המקום מזוהה עם בית מיכה, המוזכר בספר שופטים פרק י"ח. בספר שופטים מסופר של משלחת מבני שבט דן שהלכו לחפש מקום לגור בארץ והם מגיעים לבית מיכה לפי הכתוב:" ויבואו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם" (שופטים י"ח, ב- ג). במסכת סנהדרין בא התאור הקושר את בית מיכה עם האתר במעלה לבונה: " מפני מה לא מנו את מיכה ( עם אלה שאין להם חלק בעולם הבא) מפני שפתו (לחמו) מצויה לעוברי דרכים שנאמר כל העובר ושב אל הלוים (זכריה י) ועבר בים צרה והכה בים גלים. א"ר יוחנן: זה פסלו של מיכה. תניא .רבי נתן אומר: מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להן הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. (עמוד ק"ג, עמוד ב'). יוצא מכאן כי למיכה היה אכסניה בדרך 3 מיל משילה – מרחק התואם את מיקומו של החאן משילה.

החניון של מיכה הפך להיות חאן טורקי. השרידים הנראים על פני השטח הם שרידי החאן הטורקי. החאן נשתייר כמעט בשלמותו וניתן לראות בו את חדרי האירוח, אולם הכניסה, החצר ואורוות הסוסים.
בכתבים שהותיר נוסע טורקי בשם אוליה שלאבי בן המאה ה-17 שסייר באיזור מתואר החאן כמורווח מאוד.
בסוף 1917, לפני כיבוש ירושלים ע"י הבריטים, הוציאו התורכים מירושלים אסירים ושבויים, בניהם גם 20 יהודים, במטרה להעבירם צפונה. עם ערב הגיעו לחאן לובן. והנה עדות שמסר אחד מהם: "סוף סוף בשעה תשע הגענו לחאן, עייפים ומדוכאים, רעבים וצמאים. עוד הוכרחנו לעמוד כשעה על רגלינו ולחכות עד שיאספו כולם ועד שיעבירום תחת המעיין. ואח"כ הכניסונו כולנו, כל 230 האסירים, אל תחת סככה פתוחה מלאה צחנה ורפש, מקום עמידת סוסים וגמלים, כדגים מלוחים בחבית. כך מלאו האסירים את השטח המצומצם ולא נשאר אף טיפה, אף רווח בין איש לאיש". (פרקי הפועל הצעיר ו', תרצ"ה)

ואדי קלט- עין פרת
בואדי קלט זורמים מים באפיק במרבית חודשי החורף ומעינותיו שוצפים כל השנה. בקיץ זורמים המים באמה הבנויה בגדת הנחל. בנחל גדלה צמחיה עשירה ומגוונת- שילוב של צמחיה מדברית וצמחיית מים, המקנה למקום אופי של נווה מדבר גדול. במצוקיו המרובים בעלי-כנף ובעלי חיים כשפני סלע, ארנבות, שועלים ועוד. באתר פזורים שרידים ארכיאולוגיים רבים- אמות מים מתקופת בית שני, מנזרים מהתקופה הביזנטית וסמוך לשפכו- שרידי מבצרים וארמונות מימי בית חשמונאי ובית הורדוס.
בימי חוה"מ סוכות מתקיים במקום 'פסטיבל על הנחל' מטעם מתנ"ס בנימין.

יער אום צפא (יער חלמיש)
שמורת יער, המשתרעת צפונית לכביש 465. במקום חורש טבעי, עצי אורן ירושלים ושפע ממיני סחלבים. בחלקו הצפוני של היער נובעים שני מעיינות קטנים. ביום העצמאות מתקיים במקום הפנינג המוני מטעם מתנ"ס בנימין.